.png)
אדם ועץ: שותפות הגורל בין שני אורגניזמים
אדם ועץ
מאז ומעולם — עוד משחר ההיסטוריה האנושית — בני האדם חיו לצד עצים.הכלים הראשונים שאבותינו הכינו היו מעץ. מגילוי האש ועד המצאת הגלגל, הקשר בין אדם לעץ הוא קשר ארכיטיפי, כמעט גנטי — וללא ספק אנרגטי.
מחקרים מראים שבקרבת עצים הדופק שלנו יורד, ואנחנו חווים רוגע ושלווה.ולמרות כל הקדמה הטכנולוגית והמדעית שסובבת אותנו —את הקשר בין אדם לעץ אי אפשר לפרק.
העץ הוא אורגניזם חי, שגדל שנים רבות באדמה.אנחנו נותנים לו כבוד.
העבודה בעץ מלא מלווה בתחושת קדושה — תחושת חיבור למשהו עמוק וקדום.
העבודה בעץ – החסרה שמעניקה חיים
עבודה בעץ היא קודם כל עבודת החסרה. לוקחים גוש עץ, ודרך הקצעה, חיתוך, שיוף — כלומר, הסרה — מעניקים לו צורה, ייעוד ואופי.
זה בניגוד לאמנות כמו ציור, שבה מוסיפים צבעים על קנבס לבן.כאן דווקא בהסרה נולדת היצירה.
דיאלוג עם חומר חי
עבודה בעץ היא שיתוף פעולה בין מה שהטבע יצר — לבין מה שהאדם יכול להוציא ממנו. כמו בין שני בני אדם שנפגשים: צריך להקשיב. להכיר. להרגיש.
במגע ראשון אנחנו בוחנים:
את רמת הקושי
את כיוון הסיבים
את העיניים והסדקים
ואת האופי של כל לוח ולוח
העבודה עם עץ אינה ליניארית —היא לא תהליך עם התחלה, אמצע וסוף ברור.יש בה רגעים של אי-ודאות, של שאלה: מתי הדבר מוכן?מתי העץ "אומר די"?
אומנות, אינטואיציה, והשלמות שבחוסר שלמות
"לכל יוצר יש את הקול הפנימי שלו מתי להפסיק – זה נושא בפני עצמו. זה מקום מאוד עמוק, שמאמת אותך עם הכנות שלך... (אדם אפרת- על עץ, אנשים ושלמות)
בהתחלה שואלים את עצמנו אם הפסקנו לשייף כי אנחנו עצלנים או כי באמת זה הזמן.לפעמים ממשיכים בלי לדעת למה — עד שהמגע מתחלף בליטוף.ואז מגיע רגע ההכרה:אם נמשיך עוד, נקבל מראה מושלם מדי. כמעט פורנירי.
מהי שלמות "מושלמת מדי"?
הטבע שואף לאיזון. אבל שלמות מוחלטת – היא לרוב סינתטית, קרה, נטולת נשמה.
יש זרמים שלמים באמנות ובפילוסופיה שמדברים על היופי שבחוסר השלמות. הוואבי־סאבי היפני, למשל, מלמד לראות את הקסם דווקא בפגמים, בבלאי, בסדק הקטן.
"אם לרגע נשווה את העץ לאנשים, אז פורניר הוא כמו בובת ברבי..." "המושלמות הזו משעממת. חסרת דיאלוג. אין בה ביטוי אישי. אני רוצה להביא את עצמי – לא להשתלט, אלא ליצור איזון. ושם, באיזון הזה, נמצא הקסם." (אדם אפרת)
זמן, עץ והעתיד
Time Improvement
אחד המרכיבים הכי משמעותיים ביצירה בעץ הוא מימד הזמן.
העץ שאנחנו עובדים איתו יכול להיות בן עשרות, ולעיתים מאות שנים.העבודה שלנו היא בהווה,אבל התוצאה נועדה לשרת את החיים בעתיד.
העץ משתנה עם הזמן:
הוא מתיישן
משנה גוון
מגיב לאור, לחות, טמפרטורה
מתעצב לפי הרגלי החיים שלנו
"היום אנחנו מחפשים את הסיפור שמאחורי המוצר. העץ, לעומת סאונד או טקסטיל — הוא לא ניתן להנדסה. הוא עבר, הווה ועתיד בכל רגע נתון."
בבוצ’רס אנחנו חוקרים, בודקים, ומשכללים שיטות גימור כדי לוודא שהרהיט יישאר יפה ואמיתי גם בעוד עשור, שניים או חמישים שנה.
"העץ אוהב את הזמן — והזמן משיב לו באותנטיות שאי אפשר לקנות בחנות."(ליאון ליכט – עץ, זמן ואנשים)
לסיכום – אדם נותן משמעות לעץ, והעץ נותן משמעות לאדם
בכל תהליך העבודה,האדם נותן לעץ משמעות, ייעוד ומטרה.אבל לא פחות חשוב —העץ מחזיר לאדם משמעות, ייעוד ומטרה.
זו לא סתם יצירה.זה קשר הדדי, עמוק, מעצים.
מומלץ לנסות.
